העיר האסורה

בתוך העיר האסורה
במקום בו מוסר הוא רק שמועה
רבו תושבי העיר על נשמתי.
בימים צרתי אני עליה
ובלילות צרה היא עלי.

ביום בו נכנעתי לבילתי נמנע,
נפתחו השערים.
אז נכנסתי לתוכה
כעולה רגל מוקיר תודה.

בתוך העיר האסורה ישבתי רק אני.
מעבר לחומות הסגורות,
במקום בו מוסר הוא רק דמועה
רבו תושבי העולם על נשמתי

כשעליתי...

כשעליתי אל קברה של ציפור הלעג
לתנות קינות תודתי,
בערה בתוכי האימה השפלה.
כמו מכונת הקלטה טובה
נשמעה אותה מנגינה שנקברה בשיכחה
ובלי שום סיבה,
ידעתי שוב את אותה האימה.

אז למה לי שלום עכשיו?

אז למה לי שלום עכשיו
כשהכל מסודר ונקי.
תנו לי מלחמה קטנה
שתהרוג כמה בחורים מבטיחים
ונלך להלוויות שלהם
ונשאף לתוכנו את האדמה התחוחה
נדבר אז על אבדה איומה.

כשנחזור הביתה, נמחוק את הסעיפים
המיותרים בירושות הכתובות.
ניקח את המעט שנותר
ונשקיע הכל במניות צמודות אבדה.
ונעשה רווחים עצומים כשנעבור ממיתון לשיקום.

שמעתי הרבה הספדים עד היום
ואני יודע שבחורים כמוני אינם מתים.
אז תנו לי מלחמה קטנה
שתבטיח פשרה מתוך חוסר ברירה
ותחסוך לכולנו מישדרים מיוחדים
וסיקורים ישירים.

אז למה לי שלום עכשיו?